איך מפסיקים להתאכזב מבן הזוג?

אתם זוכרים את התחושה האופטימית הזאת בתחילת הדרך המשותפת, כשהעתיד נראה טוב מתמיד והלב התרחב רק מהמחשבה על חיי המשפחה שלפניכם?


והנה השגתם את מבוקשכם. אתם חיים במשפחה שיצרתם, מגדלים ומחנכים  את ילדיכם, עובדים ומפרנסים, יוצאים לחופש וחוזרים יום יום למציאות חייכם.


איך אתם מרגישים בזוגיות שלכם? 
"תלוי את מי ומתי שואלים" ודאי תענו לי, ואתם צודקים...


דמיינו לכם אותה, נכנסת למשרה השנייה בבית אחרי שסיימה יום עבודה, מסיעה את הילדים לחוגים, עוזרת להם בהכנת השיעורים, מסדרת את הבית, מבשלת ולעתים מקפלת כביסה... בקיצור, אינסוף עבודות בית שאותם היא עושה במקביל למענה על השאלות ועל צרכי הילדים, פה ושם גם יישוב סכסוכים וריבים ביניהם לבין החברים או האחים. ארוחת ערב חמה. השעון מתקתק ושעת ההשכבה כבר קרבה.. קדימה מקלחת! יש אור בקצה המנהרה... 
ואז... בדיוק כשהילדים בדרך לצחצח שיניים ולצלול למיטות... מי מגיע? 


אבא!


דמיינו לכם אותו, חוזר הביתה אחרי יום אינטנסיבי שבו הרגיש שהוא לכל הפחות מנחית מטוסים,  פתר אין ספור בעיות וקיבל החלטות, מרגיש עייף סחוט. שמח שסוף סוף היום נגמר. לרגע מתגנבת למוחו המחשבה שלא ראה את ילדיו מאתמול,  וכן, ברור שגם לו מגיע להרעיף ולקבל אהבה. מהילדים, כמובן.

 

נקודת המפגש בין בני הזוג מובילה לתסריטים שונים, למשל כמו זה:


הילדים חוגגים את המפגש עם אבא, מתעוררים מחדש... כל תשומת הלב שלו מוקדשת  להם. והיא, מרגע שהוא נכנס הביתה, היא נעלמת מעמדת ניהול הבית ומתרכזת בעיסוקים שלה. הוא לא מרוצה מהבלגן שיש בסלון ומהכלים שיש במטבח, שואל האם נשאר לו אוכל ומתברר לו שלא... הוא מלווה את הילדים חזרה לישון בחדרם וחוזר לכורסה בסלון, מחפש זווית נוחה לשקוע בה. כשסוף סוף הבית שקט, היא רוצה להתעניין איך עבר עליו היום, ויותר מזה, היא רוצה לספר לו איך עבר עליה היום הארוך הזה, אבל אין מי שמקשיב לדבריה. הוא צופה בעניין בתוכנית טלוויזיה ועונה בקצרה כן/לא, לפעמים מציע שהיא תספר והוא "יקשיב"...


מפגש בין שני אנשים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו הוא עניין מאתגר כשלעצמו ולא כל שכן בקשר הזוגי. אז, איך ניתן למנוע שחיקה מהשגרה ושעמום בקשר?  
איך ניתן לשמר ולטפח את הקשר שלנו כבני זוג ולא להתמקד רק בשכלול תפקידנו ההוריים?
איך לא נתגלגל שוב ושוב לאותו תסריט ידוע מראש: הרצון שלה בקרבה ושיתוף נתפס כאיום על המרחב והאוטונומיה האישית שלו? 
איך נייצר זוגיות שבה שני אנשים כל כך שונים האחד מהשנייה יהיו מרוצים בתוכה גם אחרי שנים רבות זה במחיצתה של זו?

הדרך לכך לא תמיד קלה ומהירה אבל בהחלט מתגמלת ומשפרת את איכות חייהם של שני הצדדים. איך מתחילים? הרי לפניכם מספר דגשים:

  • מגבשים את התפיסה לגבי: איזה אדם אני  בתוך הזוגיות הזאת, לומדים את נפלאות הנפרדות ומפנימים את העובדה שהאחר קיים בנפרד ממני ושיש לו צרכים אחרים משלי.

  • מפסיקים לבקר ולצפות שהוא יהיה, הוא יעשה, הוא ישתנה. 

  • לומדים לשנות את ההתנהגות שלנו באופן שתקרב אותנו אליו ולא תרחיק. 

  • לוקחים בחשבון שקשר זה מרחב המתקיים בין שניים נפרדים ושחייב להתקיים מרחב ביננו כדי שיהיה ניתן לראות את החיבור. 

  • לומדים להתחשב ברצונות שלנו ומבטאים את צרכינו באופן שיהיה מובן לאחר. ראשית כל מבינים ורק אחר כך נעשים מובנים לאחר

  • מבקשים ואומרים את מה חשוב לנו, בשיחה נינוחה ולא בדוחק של רגע. 

  • לא מתלוננים  כשהדברים לא נעשים בדיוק איך שרצינו, אלא כן רואים את הכוונה, את ההשתדלות,  את המאמץ ובעיקר את האדם שאתנו.

  • בוחרים להיות חכמים ולא "צודקים".

  • מרגישים שקל להגיד וקשה ליישם? נכון, אבל אם חשוב לכם לשנות אז תעצרו ותחליטו שאתם רוצים. רוצים להרגיש שביעות רצון ונחת רוח בזוגיות או לפחות למצוא דרך להבין ולהיות מובן/ת.  זקוקים לעזרה חיצונית? אל תהססו, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר במייל או בטלפון ולעשות את הצעד הראשון. אשמח להיות לכם לעזר.

 

עם הרבה אהבה,
אולגה
 

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now