כיצד נתמודד עם כאבים שילדנו חווים בתחום החברתי ואיך באפשרותנו לעזור להם?

כל הורה היה רוצה שילדיו יחיו חיים טובים ומאושרים אף יותר מאלו שלו. שיגדל לאדם בוגר, עצמאי, בעל קשרים חברתיים טובים ויכולת להגשים את עצמו בתחום האהבה. 
כשהילדים עדיין גדלים ונמצאים במסגרת המשפחה, אנו, ההורים, נמצאים שם כדי לתמוך בהם כאשר הם נפגעים או חווים תחושת עלבון. הם משתפים אותנו בכאב את אשר על לבם ואנחנו נמצאים שם בשבילם. 
אבל האם עצרתם פעם לשאול את עצמכם איך אתם כהורים מרגישים כשהילד שלכם חווה כאב רגשי? האם שמתם לב איך אתם כהורים מתנהגים בזמן שהוא מגולל בפניכם את סיפורו?

בואו נתבונן יחד על שתי סיטואציות:

סיטואציה ראשונה: ילד בן 10 מרגיש לראשונה את הצביטה בלב כשחברה שלו בת גילו מודיעה לו שמעכשיו יש לה חבר אחר והיא רוצה להיפרד ממנו. " היא לא רוצה להיות חברה שלי יותר" הוא אומר לנו בעצב רב. כיצד נגיב?

יתכן שבגלל רצוננו להקל על הכאב של הילד שלנו, נעשה הכל כדי שירגיש טוב, עד כדי כך שכדי להגן עליו בפני "העולם האכזר" נגיד לו משהו כמו: "מה אתה מתרגש ממנה? היא סתם ילדה, היא לא מבינה מה היא הפסידה"... "תתעלם ממנה קצת..."  או שמא נרצה להרגיע אותו ולהכניס לפרופורציות ונגיד משהו בסגנון: "אל תדאג, יהיו עוד מלא בנות שירצו אותך... לא חסרים דגים בים"

סיטואציה שניה: ילדה בכיתה ד' נעלבה מחברה שלה, שמעדיפה עכשיו לשחק עם ילדה אחרת, ומתרחקת ממנה. היא מספרת לנו את זה בכאב רב. מה נעשה?

יתכן שאת הילדה, שכואבת את ההתרחקות של חברה שלה, נרצה לחזק ולהראות לה שהיא המוצלחת ביניהן כדי שתרגיש טוב עם עצמה ונגיד לה: "לא שווה לך להיות חברה שלה, היא לא ילדה משהו, את יותר טובה".

ובכן, בהתמודדות שלנו עם סיטואציות חברתיות של ילדינו חשוב שנשים לב לדברים הבאים:

​

1. כל סיטואציה חברתית של הילד שלנו (שאנחנו ערים לה) זוכה לפרשנות שאנו מעניקים לה. השיפוט שלנו את המתרחש גורם לנו להעביר לילדינו מסר לגבי מי הם בתוך הסיטואציה. האם הם "מישהו חלש שצריכים להגן עליו", או אולי "מישהי שהיא מעל אחרים ואלו אינם ראויים לה".
   ומי הם האחרים? מתחרים פוטנציאלים המהווים איום? ילדים כפויי טובה? או אולי בני אדם עם רצונות שונים משלנו?

2. האופן שבו נתנהל במצבים חברתיים שונים כיום, ישפיע על האדם שהילד שלנו יהיה בבגרותו.

3. כל אחד מאיתנו, ההורים, היה פעם ילד. אם היינו ילדים דחויים והרגשנו רוב הזמן מתוסכלים בזירה החברתית יתכן וחווייה זו נחרטה בנו עד כדי כך שהיא עלולה להשפיע על הפרשנות שלנו את הסיטואציה שהילד שלנו חווה היום.
   חשוב לזכור שהילדים שלנו זה לא אנחנו. עלינו לשמור על נפרדות הזו מכל משמר.

4. חשוב שנהיה במודעות לרקע התרבותי בו גדלנו. נבין כיצד אנשים יצרו קשרים חברתיים בחברה בה גדלנו כילדים ומה ספגנו בזהות האישית שלנו לגבי המקום של חברות בחיינו, לגבי התפקידים המגדריים שתרבות המקום בו גדלנו עיצבה בתפיסה שלנו ועוד... 
   לצד ההבנה של המאפיינים התרבותיים של המקום בו גדלנו, חשוב שנתייחס להבדלים שקיימים בין מה שהכרנו בעבר לבין הסדר החברתי וציפיות הסביבה בחברה בה אנו פועלים היום.

 

לאחר ששמנו לב לדברים הללו, נוכל לבחור כיצד אנחנו רוצים להשפיע על ילדינו ואיך כתוצאה מזה נגיב כאשר הילד משתף אותנו בחוויית תסכול או עלבון על מנת שניטיב איתו. 
 

תגובות ההורה לתסכול או עלבון של ילדיו - עשה ואל תעשה:

 

• התמקדו בהאזנה ואל תמהרו לתת עצות. הביעו התעניינות באמצעות המבט שלכם בו, הסתכלו על הילד ושימו לב גם למה ששפת הגוף שלו מספרת לכם.

• השתמשו במילות אשרור ובתנועות הנהון. אשרו לילד את התחושות שהוא מרגיש. תנו תוקף ושם לרגשות הלא נעימים (כמו גם לרגשות חיוביים). "זה נשמע לא פשוט..", "אכן לא נעים....", "אני רואה שאתה מאוכזב...", "מבאס כשדבר כזה קורה..."

• קחו אוויר ואל תמהרו להגיד לילד מה לעשות. כדאי להקשיב למה הילד זקוק לאחר שהכלנו את התחושות שלו. אולי הוא זקוק להבנה? אולי הוא זקוק רק לנוכחות שלנו? אולי הוא זקוק לפריקת מתח ותסכול? או שלעידוד ונחמה?  אפשר גם לשאול אותו:  "מה אתה חושב על מה שקורה...", "מה תרצה לעשות?", "מה יכול לעזור עכשיו?", "איך אפשר להתמודד עם זה לדעתך?", "מה יהיה נכון עבורך?"

• האמינו שילדכם יכול. הוא יכול להתמודד. הוא יכול להתגבר. הביעו אמונתכם ביכולתו להתמודד עם הקושי. " אתה יכול... אני מאמין שתמצא את הדרך להתגבר על המצב הלא נעים שנוצר" .

• הביעו תקווה ואופטימיות, הסבירו שקשרים חברתיים הם דבר שמתפתח ומשתנה. הקונפליקטים והפערים הם מנת חלקינו כיצורים חברתיים ייחודיים הפוגשים אחד בשני. אפשר להתגבר ואפילו להמשיך בקשר.

• אל תקניטו את האחר כדי שהילד שלכם ירגיש יותר בטוח עם עצמו. 

• אל תבטלו את גודל המכה עבורו ואל תזלזלו ברגשותיו. "מה אתה מתרגש משטויות?... מחר בבוקר כבר לא תזכור את זה? "

• אל תסתירו את הרגשות הכואבים ואל תמהרו להדחיק אותם "ילד בגילך לא צריך להתרגש מזה...", "ממה יש פה להיעלב?" , "מה את תינוקת?", "גבר לא בוכה..."

​​

לסיכום, 

הילדים שלנו לומדים מהתבוננות ומחיקוי. לכן, חשוב שתהיו מודעים למודל הזוגי שלכם כדוגמה הכי נגישה עבורם של יחסים חברתיים. שימו לב האם אתם כהורים, מביעים רגשות שתואמות לסיטואציה. שימו לב האם אתם כהורים מגיבים במתינות כשמשהו משתבש. בדקו את עצמכם: כיצד אתם מנהלים קונפליקטים בינכם לבין האנשים האחרים באופן שמאפשר לכם להמשיך ביחסים. הבינו מה הם הערכים שחשובים לכם בהקשר לתפקוד החברתי וכיצד אתם מנהלים שונות בינכם כהורים?

כהורים יש לנו תפקיד לתת לילד כלים לבטא את עצמו תוך כדי שמירת ייחודיותו בחברה וללמד אותו להבין ילדים אחרים. הקניית כישורים חברתיים אינה אפשרית ללא דוגמא אישית, ולכן תחום זה דורש מאיתנו ההורים להתפתח ולשכלל כל הזמן את המיומנויות החברתיות שלנו כדי שנזכה להיות דוגמא ראויה לילדינו.